עדכון: קציר

בחקלאות, קָצִיר הוא כריתת יבולי התבואה בשדות. עיקר מועד הקציר נקבע ביחס לתהליך הגידול של הצמח ולהבשלת הגרגרים. הכלי העיקרי לקציר בימי קדם היה המגל, ובימי הביניים הוחלף בחרמש. בעידן המודרני הומצאו המקצרה והקומביין, לצד כלים נוספים המפשטים את העבודה.

שֶׁלֶף הוא שדה שעבר קציר, אך עדיין לא נחרש לפני הזריעה, ובו נמצאים עדיין חלקי הקנים של השיבולים הקצורים, שגם הם נקראים שלפים. שִׁלְפֵי קָצִיר הוא הזמן שאחרי הקציר.

המילה מוזכרת לראשונה במקרא בפרשת נוח, בספר בראשית פרק ח' פסוק כ"ב: "עֹ֖ד כׇּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִ֠יר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ"