מבזק חדשות: גולדה מאיר

כל החדשות על "גולדה מאיר"
-
הפסקת מים מתוכננת ביום רביעי: אזורים נרחבים ברחוב גולדה מאיר ואילדסון ינותקו חדשות אפס שמונה
-
דמותה של גולדה מאיר הגיעה לביקור בבית הספר "גוונים" בגדרה במסגרת ציון יום הזיכרון לדוד בן-גוריון וכ"ט בנובמבר BE106
-
"ספילברג אמר שאני יפה מכדי לשחק את גולדה מאיר" וואלה
-
תחילת עבודות בשדרות גולדה מאיר עיריית ירושלים
-
גולדה ביקשה, בלי רחמים הארץ
מה אנחנו יודעים על גולדה מאיר
גּוֹלְדָּה מֵאִיר (במקור מֵאִירסוֹן; נולדה בשם גולדה מאבוביץ'; 3 במאי 1898, י"א באייר ה'תרנ"ח – 8 בדצמבר 1978, ח' בכסלו ה'תשל"ט) הייתה מדינאית ישראלית, ראש ממשלת ישראל בין 1969 ל-1974 והאישה היחידה שכיהנה בתפקיד זה. לפני כן כיהנה מאיר כשגרירת ישראל בברית המועצות, כחברת הכנסת, כשרת העבודה ושרת החוץ. כלת פרס ישראל לשנת תשל"ה (1975) על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
גולדה מאיר נולדה בקייב, האימפריה הרוסית, ובילדותה היגרה משפחתה לארצות הברית, בה גדלה. בגיל 23 עלתה ארצה יחד עם בעלה, מוריס מאירסון. תחילה הייתה חלוצת התיישבות בקיבוץ קודם שנעשתה לאשת ציבור. מאיר החלה את דרכה הפוליטית כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות העובדים, ומטעמה יצאה מספר פעמים לשליחויות באמריקה בסוף שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20. עם השנים התקדמה בתפקידיה בתנועת הפועלים ובתנועה הציונית ופעלה בארץ ישראל ובארצות הברית. ב-1948 מונתה כחברת מועצת העם, והייתה מחותמות מגילת העצמאות.
מאיר נבחרה לאספה המכוננת, שבהמשך הפכה לכנסת הראשונה, ומונתה לשרת העבודה בממשלת ישראל הראשונה. בתפקידה זה הובילה חקיקה חברתית רחבה. ב-1955 הוצבה כמועמדת מפא"י לראשות עיריית תל אביב, אך לא נבחרה לתפקיד. ב-1956 מונתה לשרת החוץ ובעקבות זאת עברתה כנהוג אז את שם משפחתה ממאירסון למאיר. היא כיהנה כשרת החוץ במשך עשור, בתקופה שבה פרצה מלחמת סיני. היא פרשה מתפקידה ב-1966, אך עד מהרה חזרה לפעילות פוליטית ומונתה למזכירת מפא"י. בתור מזכירת מפא"י פעלה רבות למען איחוד מפלגות הפועלים, מטרה שהוגשמה עד מהרה, ומאיר כיהנה כמזכירת מפלגת העבודה.
עם מותו של לוי אשכול, הוחלט על מינויה ליושבת-ראש מפלגת העבודה (שרצה במשותף עם מפ"ם במסגרת המערך), ובמרץ 1969 הרכיבה את ממשלת ישראל הארבע עשרה. המערך בהנהגתה זכה ב-56 מושבים בכנסת השביעית, ההישג הגבוה ביותר של רשימה כלשהי בישראל. עם כניסתה לתפקיד הנהיגה את ישראל תוך מלחמת ההתשה. גולדה מאיר וממשלתה דחו את ההצעה המצרית במסגרת יוזמת יארינג בראשית שנות השבעים. עיקר המחלוקת היה דרישת ישראל לשיחות ישירות (יארינג הציע "שיחות קרבה"), ומנגד, דרישת מצרים שישראל תיסוג קודם כל לקווי ארבעה ביוני 1967. יארינג הציע מהלך של פתיחת התעלה, בתואנה של שחרור הספינות הלכודות בה, ומשה דיין אף צידד בהצעה, אך היא נדחתה על ידי חסידי הקו הנוקשה בצמרת המדינית-ביטחונית בישראל – גולדה מאיר, ישראל גלילי וחיים בר-לב. במשך השנים נטען כי אילו התקבלה הצעתו של יארינג, ניתן היה למנוע את מלחמת יום הכיפורים.
במהלך כהונתה כראש הממשלה עמדה מאיר במספר משברים: מחאת הפנתרים השחורים, אליה הגיבה בצורה שנחשבה מנותקת בעיניי חלק ניכר מהציבור; גל הטרור; ומלחמת יום הכיפורים, שבה נפלו 2,656 חללים. ועדת אגרנט, שהוקמה בעקבות הכשל המודיעיני שסבב סביב פריצת מלחמת יום כיפור, האשימה במסקנותיה את הדרג המבצעי וזיכתה את הדרג המדיני ואת ראש הממשלה מאיר, מה שגרם לתסיסה ציבורית וחוסר אחדות פנים מפלגתית שהביאו להתפטרותה מתפקידה כראש ממשלה.
בפוליטיקה הישראלית של תקופתה, בלטה מאיר בהיותה אישה. בין היתר הייתה האשה הראשונה שכיהנה כשרת חוץ בישראל, האישה הראשונה (והיחידה עד כה) שכיהנה בתפקיד כראש ממשלת ישראל, ואחת הנשים הראשונות בעולם שהנהיגו מדינה דמוקרטית. כמו כן, היא אחת משתי הנשים היחידות החתומות על מגילת העצמאות (יחד עם רחל כהן-כגן).








