מבזק חדשות: טיבט

כל החדשות על "טיבט"
-
טיבט - המדריך המלא לטיול לטיבט מסע אחר
-
הדלאי למה חוגג 90 - ומצהיר: יהיה לי יורש, שסין לא תתערב ynet
-
הדלאי לאמה חוגג השבוע יום הולדת 90 וחסידיו מקווים שיחשוף את זהות יורשו הארץ
-
טיבט: לפחות 95 הרוגים ברעידת אדמה בעוצמה 7.1 כאן 11
-
הדלאי למה מכריז: המוסד יימשך גם אחרי מותי סרוגים
-
Swiss Parliamentary Delegation Visits Tibetan Parliament-in-Exile Central Tibetan Administration
מה אנחנו יודעים על טיבט
טיבט (בטיבטית: བོད་; תעתיק IPA להגייה לפי ניב להסה: [pʰø̀]; במנדרינית תקנית: 西藏; תעתיק פין-יין: Xīzàng) היא רמה גבוהה במרכז אסיה ומקום מושבו של העם הטיבטי . טיבט נחשבת לאזור הגבוה ביותר על פני כדור הארץ עם גובה ממוצע של כ־4,380 מטרים מעל פני הים. בשל גובהה היוצא דופן, היא מכונה לעיתים קרובות ״גג העולם״.
הר האוורסט, ההר הגבוה ביותר בעולם (8,848 מטרים מעל פני הים), שוכן ברכס ההימלאיה על גבול טיבט–נפאל, ומהווה את הנקודה הגבוהה ביותר בטיבט.
האימפריה הטיבטית קמה במאה ה־7, ובשיאה במאה ה־9 התרחבה שליטתה הרחק מעבר לרמה הטיבטית — מן הפמיר ואגן הטארים במערב ועד יונאן בדרום־מזרח.
לאחר התפוררות האימפריה הטיבטית במאה ה־9, התפצל המרחב הטיבטי לישויות אזוריות ללא מרכז שלטוני ממושך.
במהלך המאה ה-14, ביסס צ’אנגצ’וב גיאלצן את שלטון פגמודרופה במרכז טיבט, שהחליף את ניהול הסאקיה מטעם יואן והחזיר שלטון טיבטי מקומי מרכזי.
לאחר פלישת הדז׳ונגר לטביט בתחילת המאה ה-18, הדפם צבא שושלת צ׳ינג וביסס נוכחות קיסרית קבועה בטיבט.
במהלך המאה ה־18, לאחר צו שהוציא הקיסר קאנגשי, בוצעו מספר צעדים אשר קבעו בקווים כלליים את גבולותיה המנהליים של טיבט. צעדים אלו קיבעו בפועל את מסגרות השלטון והתחום בין טיבט לבין המחוזות השכנים (צ’ינגהאי, סצ’ואן ויונאן), והניחו את הבסיס המנהלי־טריטוריאלי שממנו התפתחו גבולות טיבט המוכרים בהמשך.
עם נפילת שושלת צ׳ינג במהפכת שינהאי (1911-1912), נוצר בטיבט חלון הזדמנויות פוליטי: הכוחות והפקידות הקיסריים בלהסה התפרקו, והכוחות המקומיים פירקו את החיילים הסיניים מנשקם וליוו את יציאתם מן האזור. במקביל שב הדלאי לאמה ה־13 מן הגלות והחזיר את המינהל הטיבטי למרכזיות בלסה.
בראשית 1913, פרסם הדלאי לאמה ה־13 הכרזה שבה הבהיר את ניתוקה של טיבט מן הסדר הקיסרי הישן ואת זכותה לנהל את ענייניה בעצמה. בשנים שלאחר מכן פעלה טיבט כמשטר דה־פקטו עצמאי: ניהלה מוסדות שלטון, צבא ומדיניות פנים ללא התערבות מעשית של סין, גם אם מעמדה הבינלאומי נותר מעומעם.
ב־1913-1914 נערכה ועידת שִׂימְלָה (בריטניה–טיבט–הרפובליקה הסינית), שניסתה להסדיר את מעמדה של טיבט במתכונת “סוזרניות” סינית לצד אוטונומיה טיבטית, ובהצעה עקרונית להבחנה בין “טיבט החיצונית” (תחת שלטון לסה) ל“טיבט הפנימית” (חאם ואמדו). ההסדר לא אושרר בסופו של דבר בידי הצד הסיני, והסטטוס המשפטי הבינלאומי של טיבט נותר בלתי מוכרע.
למרות מאמצי הדיפלומטיה הטיבטית (ובכלל זה האמנה הטיבטית-מונגולית של ינואר 1913 שנועדה לבסס הכרה הדדית), לא זכתה טיבט להכרה דה־יורה כמדינה מצד מעצמות זרות; יחד עם זאת, גורמים בריטיים הכירו לא אחת באופיה הדה־פקטו העצמאי של טיבט מאז 1911.
טיבט שמרה על האוטונומיה שלה עד 1951, כאשר, בעקבות קרב צ׳מדו, נכבשה וסופחה על־ידי הרפובליקה העממית של סין. האזור הוכפף לשלטון הרפובליקה העממית של סין וסופח למערך המינהלי שלה; בשנים הבאות עבר למעשה כל רכס הרמה הטיבטית לניהול בייג׳ינג.
תיעוד בינלאומי נרחב מצביע שמאז כיבושה וסיפוחה של טיבט לרפובליקה העממית של סין, מבצע המשטר הסיני עינויים, מעצרים שרירותיים ודיכוי דתי ותרבותי כנגד הטיבטים .








