שביתה במערכת החינוך – חדשות

לפני 7 חודשים

כל החדשות על "שביתה במערכת החינוך"

בית הדין הכריע: השביתה במערכת החינוך תתקיים עד השעה 10:00 בלבד מעריב

מה אנחנו יודעים על שביתה במערכת החינוך

החינוך הפורמלי (רשמי) בישראל הוא חלק ממערכת החינוך הישראלית שנמצא באחריות משרד החינוך ומבוסס על תקציב המדינה.

מוסדות החינוך הפורמלי כוללים גני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. בישראל תלמידים מחויבים להשתתף בלימודים במשך 13 שנים: גן חובה ועוד 12 שנות לימוד (כיתות א'–י"ב). משרד החינוך מפקח על בתי הספר באמצעות מפקחים ומורים בתפקידי הדרכה. רוב ההוצאה על חינוך (72.5%) היא עלות העבודה. בשנת 2011 87% משירותי החינוך ניתנו במוסדות חינוך של הממשלה, הרשויות המקומיות ומלכ"רים שרוב המימון שלהם ממשלתי כדוגמת רשת אורט ועמל.

קיימים 2 סוגי חינוך בישראל: חינוך המפוקח והמתוקצב על ידי משרד החינוך ומסגרות אחרות, פרטיות או לא מוכרות. החינוך הציבורי מחולק ל: חינוך ממלכתי, חינוך ממלכתי דתי (חמ"ד), חינוך ממלכתי חרדי (ממ"ח) וחינוך ממלכתי ערבי. החינוך הפרטי מחולק ל: חינוך חרדי, חינוך חב"ד וחינוך ערבי לפי תוכנית הלימודים הפלסטינית. החינוך הלא מוכר מחולק ל: חינוך פרטי, חינוך ביתי ובתי ספר של שגרירות, האומות המאוחדות או בית ספר בין-לאומי. בנוסף, קיימים מוסדות המשלבים תכנים מתוכנית הלימודים הממלכתית עם הפרטית ובכך מתוקצבים גם ממשרד החינוך וגם פרטית בשכר לימוד נוסף הנגבה מההורים.

מערכת החינוך בישראל מבוססת בעיקר על מערכת החינוך שהקים היישוב מראשית ההתיישבות הציונית בארץ ישראל. לאחר הקמת המדינה הוקם משרד החינוך, ונחקקו חוקים המסדירים את מערכת החינוך, בהם חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 וחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953. בשנת 2013 השקיעה ישראל בחינוך כ-10% מהתל"ג. לצד מערכת "החינוך הרשמי", מוכרות בישראל מערכות חינוך אחרות, בעיקר במגזר החרדי, שמקובלות כתחליף לימודים לצורך "חוק לימוד חובה". רשתות "החינוך העצמאי" החרדיות מחנכות חלק גדול מאוכלוסיית התלמידים ללא פיקוח משרד החינוך ובתקציב חלקי מהמדינה.

כל לימודי החובה אמורים להיות ללא תשלום. בפועל, נגבים מההורים תשלומים רבים בכל מוסדות החינוך. ביוני 2007 יזמה שרת החינוך יולי תמיר את הסדרת נושא התשלום, וב-2007 התנהל דיון ציבורי על האפשרות לגבות תשלום כמס פרוגרסיבי מאוכלוסיית ההורים.

על פי המשפט העברי קיומם של מערכות לחינוך נאות של האזרחים היא אחת מן החובות המוטלות על הציבור, והציבור צריך להשקיע ולעשות את ההסדרים הנאותים לשם כך, כחלק מחובה זו מוטל על כלל הציבור לשאת בהוצאות התשלום ולהימנע ממצב בו כלל התשלום נופל על כתפי ההורים.