כל החדשות על "משבר חוקתי"
-
גיוס החרדים הוא רק ניסוי כלים: הממשלה בודקת גבולות לקראת משבר חוקתי מלא זמן ישראל
-
משבר חוקתי. לא להתכופף הארץ
-
"זה משבר חוקתי": האזהרה של המשנה ליועמ"שית לשרים כאן 11
-
הקואליציה מקווה שבג"ץ יגיש לה משבר חוקתי על מגש של כסף calcalist
-
וסרלאוף: "או משבר חוקתי; או שבן גביר ראש ממשלה" אמס
מה אנחנו יודעים על משבר חוקתי
במדע המדינה, משבר חוקתי הוא מצב בו שתיים או יותר מתוך הרשויות העצמאיות במדינה (המחוקקת, המבצעת והשופטת) נותנות הוראות הסותרות אחת את השנייה. מצב כזה יכול לקרות עקב קיום שתי הוראות סותרות למגזר הציבורי, שני מערכות חוקים שונים, או שתי מערכות פסיקה המכחישות זו את זה. מצב כזה נחשב לבלתי-רצוי מבחינה פוליטית, ובעבר משברים כאלה גרמו לאובדן לגיטימציה של ממשלות, קואליציות ובתי משפט, לאי-תפקודם ואף לקריסתם. במספר מקרים, כמו המשבר החוקתי ברוסיה, למשבר חוקתי נלוותה מלחמת אזרחים שגבתה קורבנות רבים. משבר חוקתי יכול להיפתר בכמה דרכים, למשל במלחמת אזרחים, בביטול עצמאותה של אחת מהרשויות, או ביציאה מתוך המשבר לנקודת איזון חדשה ששני הצדדים יכולים לחיות אתה בשלום.
משבר חוקתי בדרך כלל משקף שסע חברתי רחב היקף. משבר כזה יכול לנבוע בשעת מחלוקת פוליטית כאשר אחד הצדדים מפר את החוקה או מסתמך על פרשנות של החוקה שנוגדת את עמדת הצד השני; מניכוס יתר של סמכויות על ידי אחת הרשויות לעצמה; ביצוע מהלכי חקיקה, ממשל או פסיקה (בהתאם לרשות) המנוגדים לחוקה; במצב שאחת הרשויות מאמינה שיציאה למשבר יזום הוא הדרך המתבקשת לפתור בעיה חמורה; או כאשר הסדר הקיים נכשל בפתרון סכסוך שמאיים לערער את יציבות המערכת.
אחת הדוגמאות ההיסטוריות המוקדמות של משבר חוקתי היא מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר, בתקופת הרפובליקה הרומית המאוחרת בין 49 לפנה"ס ל-45 לפנה"ס. הסנאט הרומי הורה ליוליוס קיסר לפרק את צבאו, ולחזור לרומא ללא ליווי צבאי. במקום לציית, יוליוס קיסר חצה את הרוביקון ופלש עם צבאו לרומא. הוא פיזר את הסנאט וכונן דיקטטורה, שהיוותה את הבסיס לאימפריה הרומית. בין הדוגמאות הבולטות למשבר חוקתי בעידן המודרני נמנים המשבר החוקתי במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנות החמישים, המשבר החוקתי באוסטרליה (1975) והמשבר החוקתי ברוסיה בשנת 1990.
במקרים משפטיים ופוליטיים שבהם החוקה איננה מספיק ברורה, פתרון של משבר חוקתי משמש בדרך כלל כתקדים לפתרון מצבים עתידיים דומים. מצב כזה קרה בארצות הברית בשנת 1841 כאשר ג'ון טיילר מונה לנשיא ארצות הברית לאחר מותו של ויליאם הנרי הריסון. חוקת ארצות הברית קבעה כי בהתפנות משרת הנשיא יעברו כל חובותיו וסמכויותיו לסגנו, אולם לא נאמר כלל שגם תואר הנשיא יעבור אליו. מקרה טיילור קבע תקדים לאירוע כזה, אך רק בשנת 1967 הוכנס רשמית התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית שמגדיר את הטיפול החוקתי במצבים אלה.
בעת משבר חוקתי הנוגע למגזר הציבורי משרתי הציבור עשויים לא לדעת לאיזו מהרשויות עליהם לציית. בנייר עמדה של פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה נכתב ההחלטה למי לציית אמורה להיגזר משני שיקולים: מתוך זיהוי הגורם המוסמך לקבוע מהו הדין, ומתוך החובה להעניק שירות שווה ומיטבי לתושבי המדינה.